אצטדיון המושבה

מהאצטדיונים החדישים בכדורגל הישראלי, אשר משמש כמגרש הביתי של הפועל פתח-תקוה במשחקי ליגת Winner ומכבי פתח-תקוה במשחקי הליגה הלאומית. בעונת 2016/17 אירח המושבה גם את הפועל תל אביב ובני יהודה תל אביב, זאת בשל השיפוץ שהתקיים באצטדיון בלומפילד.

-

אצטדיון זה החליף את מגרש "האורווה" הוותיק של פתח תקוה. המושבה נחנך בחודש דצמבר 2011, במשחק בין מכבי פתח-תקוה להפועל עכו (4:0).

המושבה מכיל כ-11,200 מקומות בשני יציעים – המזרחי והמערבי. יש בו עשרה תאי צפייה VIP ומתקן מפואר לצפייה פרטית אשר ממוקם ביציע המערבי. בנוסף נבנו 28 מקומות ישיבה יעודיים לבעלי צרכים מיוחדים. באצטדיון עשרה מזנונים לשרות האוהדים.

המושבה, אירח בעבר את משחקי אליפות אירופה עד גיל 21.

פירוט היציעים:

היציע המערבי: מכיל את גושים 1-6 ומשמש את אוהדי הקבוצה המארחת

היציע המזרחי: מכיל את גושים 10-14 ומשמש את אוהדי הקבוצה האורחת

איך מגיעים?

האצטדיון ממוקם בדרך אם המושבות בפתח-תקוה.

ברכב:

מכביש 5 יש לרדת במחלף התקוה, לעבור את בית הקברות ובצומת העיפרון (דרך אם המושבות) לפנות ימינה. האצטדיון מצד ימין.

מכביש 4 מכיוון דרום יש לרדת בקריית אריה, ולפנות שמאלה ברמזור. האצטדיון לאחר כקילומטר מצד שמאל. מכביש 4 מכיוון צפון ניתן לרדת בקרית אריה, ולפנות שמאלה לכיוון איזור התעשיה. לחילופין ניתן בצומת מורשה לפנות שמאלה לכביש 5, ולהמשיך לפי ההוראות הנ"ל.

ברכבת:

מול האצטדיון ממוקמת תחנת הרכבת "קריית אריה".

באוטובוס:

קו 44 מהתחנה המרכזית וקו 46 מז'בוטינסקי.

הפועל פתח תקוה

"הפועל פתח-תקוה" נוסדה ב-1935. רשימת התארים שלה בכדורגל הישראלי, מפוארת: שש אליפויות בצידן הישג שיא ייחודי - חמש אליפויות רצופות, רצף אשר לא נשבר עד היום ושני גביעי מדינה.

צעדיה הראשונים של הפועל פתח-תקוה נעשו בליגה ג', כאשר תוך שש שנים היא העפילה לליגה הבכירה. האליפות הראשונה שלה הושגה בעונת 1954/55 בכיכובו של נחום סטלמך, כאשר שנתיים לאחר מכן (1956/57) ניצחון על מכבי יפו הקנה לה את הגביע הראשון בתולדותיה.

מומנטום ההצלחה של הפועל פתח תקוה נמשך ובעונת 1958/59 היא זכתה בצלחת אליפות נוספת, אליפות שהייתה הראשונה ברצף של חמש אליפויות. היסטוריה שכאמור לא נשברה עד היום. יעקב ויסוקר, נחום סטלמך, בועז קאופמן והאחים זכריה ואבשלום רצאבי היו חלק מהרכב הקבוצה שהפכה לפופולרית וסוחפת. על הקווים עמדו המאמנים הזרים: ג'ק גיבונס, איגנץ' מולנר ומיודראג יובאנוביץ'.

בעונת 1968/69 מגמת ההצלחות השתנתה ובמהלכה נאלצה הפועל פתח תקוה להתמודד (בהצלחה) כנגד הירידה לליגת המשנה. שבע שנים לאחר מכן, בעונת 1975/76, ירדה הקבוצה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז) בפעם הראשונה מאז נוסדה.  היא חזרה לליגה הבכירה בתוך שלוש עונות (1978/79). חוסר העקביות נמשך וב-1982 ירדה בשנית, אולם שבה בעונת 1983/84 לליגה הבכירה.

מעמדה המקצועי השתפר עם מינוי המאמן, אברהם גרנט, אלא שלתואר אליפות נוסף היא לא הגיעה למרות מספר עונות טובות במיוחד בסוף שנות ה-80 בהן סיימה, שלוש עונות ברציפות, במקום השני.

בעונת 1990/91 ההחמצה הייתה גדולה במיוחד. בסיומה של עונה מצוינת הפסידה הפועל פתח תקווה את תואר האליפות ואת גביע המדינה בתוך שלושה ימים, במה שזכה בהמשך לכינוי "שוד הדאבל" - ביום שבת, בליגה, הסתיים המשחק המכריע מול מכבי חיפה בתיקו מאופס, כשהשופט חיים ליפקוביץ' פוסל שני שערים של יוסי שושני.  ביום שלישי, במסגרת גביע המדינה, הסתיים משחק הגמר  מול אותה קבוצה בהפסד 3:1, לאחר שהשופט עובדיה בן-יצחק הרחיק את גיא גת כבר בדקה השנייה של המשחק.

התואר הבא של הקבוצה נרשם בעונת 1991/92, עם זכיה בגביע המדינה אחרי ניצחון על מכבי תל-אביב בהדרכתו של המאמן זאב זלצר. בעיקבות זכייה זו העפילו הכחולים, בפעם הראשונה בתולדותיהם, למפעל אירופי – גביע אירופה למחזיקות גביע.

בשנות ה-2000 החלה בקרב האוהדים מחאה בעקבות גל מכירת שחקנים בולטים לקבוצות הגדולות. פתח-תקוה מצאה עצמה בתחתית הטבלה, ובעונת 2006/07 נשרה לליגה הלאומית מהמקום האחרון, אחרי עונה כושלת במיוחד עם אורי מלמיליאן כמאמן. כעבור עונה אחת שבה לליגה הבכירה עם המאמן אלי מחפוד על הקווים. מחפוד המשיך עם הקבוצה אולם היא לא הצליחה לשחזר את ימיה היפים, נקלעה למאבקי תחתית קשים ובעונת 2011/12 ירדה לליגת המשנה. ירידת ליגה זו היתה, יד ביד, עם היריבה העירונית, מכבי פתח תקוה, דווקא כאשר החלו השתיים לשחק באצטדיון "המושבה" החדש.

בעונת 2013/14 עם המאמן ניסן יחזקאל ועם החלוץ ליאור אסולין שכבש 14 שערים, חזרו הפתח תקוואים  לליגה הבכירה ביחד עם מכבי נתניה. חוסר היציבות של הקבוצה נמשך גם בעונת 2014/15, אותה סיימה במקום האחרון ונשרה פעם נוספת לליגה הלאומית.

העשור האחרון של המועדון ייזכר כאחת הרכבות האוויריות הדרמטיות בתולדותיו, שנפתח בחוסר יציבות מקצועי בלאומית בין השנים 2015 ל-2018 וסיומו בפלייאוף תחתון והפחתת נקודות. המשבר הגיע לשיאו בקיץ 2018
כאשר המועדון נכנס להליך פירוק בשל חובות של כ-4.5 מיליון שקלים; הבעלים דורון גלנט הועזב ע"י ביהמ"ש, והקבוצה פתחה את עונת 2018/2019 עם מינוס 11 נקודות – עונה שבמהלכה נרשמה תפנית היסטורית כאשר המועדון עבר לבעלות עמותת האוהדים "הכחולה" והצליח לשרוד כנגד כל הסיכויים. חוסר היציבות נמשך תחת עמותת האוהדים ורשם שפל היסטורי בעונת הקורונה (2020/2021) עם ירידה ספורטיבית לליגה א' לראשונה בתולדות המועדון, שנמנעה ברגע האחרון רק בשל הורדתה של הפועל אכסאל בבקרה. הנס הניהולי פתח מסע התאוששות מופלא: לאחר סיום במקום ה-5 בעונת 2021/2022, רשמו הכחולים עונת קאמבק אדירה ב-2022/2023 וסיימו במקום ה-2 שהבטיח חזרה לליגת העל אחרי שמונה שנות היעדרות, עם ניצחון 6–0 מהדהד על בני יהודה במחזור הלפני-אחרון. למרות שבעונת 2023/2024 חוותה הקבוצה אכזבה קשה ונשרה חזרה ללאומית כשהיא במרחק ניכר מהקו האדום, המועדון הפגין אופי ועמידות ובעונת 2024/2025 רשם עלייה מרשימה ומהירה בחזרה לליגת העל כבר ארבעה מחזורים לסיום העונה, הודות לקצב צבירת נקודות פנטסטי והגנת ברזל.